<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן ל"ב</h1>
<h2>דף ט.</h2>
והרשב"א ז"ל כתב בתשובה (סי' רנ"ח) [השוחט בהמות של] קצב גוי [ומניח הבהמות ביד העכו"ם בין שחיטה לבדיקה והעכו"ם יכול להכניס] (שהכניס) ידו דרך בית השחיטה דיעבד כשר משום דבדיקת הריאה מדרבנן ובדיעבד מן הספק אין אוסרין אותה ולא גרע מזאב שנטל בני מעים והחזירן כשהן מנוקבי' כ"ש הכא דאיכא תרי ספקי ספק הכניס ספק לא הכניס ואם תמצא לומר הכניס נימא לא מצא סרכא עכ"ל. אבל אם בא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן נקובין אין חוששין שמא במקום נקב נקב לפי שמשנשחטה בחזקת היתר עומדת.
<h2>דף נח:</h2>
בהמה שהיתה חסרת הרגל בתחלת ברייתה או יתרת רגל טרפה אם הוא למעלה מן הארכובה הוא הרגל הנמכר עם הראש אבל למטה כשרה שאפילו נחתך שם כשרה אבל היתה יתירה יד או חסרת יד כשרה לפיכך אם נחתך היד שלה כשרה.
<h2>דף עו.</h2>
בהמה שהיתה חסרת הרגל בתחלת ברייתה או יתרת רגל טרפה אם הוא למעלה מן הארכובה הוא הרגל הנמכר עם הראש אבל למטה כשרה שאפילו נחתך שם כשרה אבל היתה יתירה יד או חסרת יד כשרה לפיכך אם נחתך היד שלה כשרה.
<h2>דף עו:</h2>
נשבר הרגל הנמכר עם הראש כשרה. נשבר העצם האמצעי שבו צומת הגידין באיזה מקום שיהיה טרפה. נשבר העליון סמוך לגוף הנקרא קולית טרפה. נשבר העצם האמצעי מן הארכובה ולמעלה אם יצא רובו לחוץ הרי הוא כמו שנפל וטרפה. ואם הבשר או העור חופה (עבריו) [רוב עביו] ורוב הקפו של עצם הנשבר הרי זו מותרת. ואבר עצמו מותר. ואפילו נפל מקצת העצם הנשבר והלך לו. והגידים הרכים אינן חשובים כבשר.
ועל מה שאמרנו בנשבר העצם מן הארכובה ולמעלה שאם יצא לחוץ הרי הוא כמו שנפל וטרפה. כתב הראב"ד ז"ל בתשובה דדוקא יצא לחוץ ששולט בו האויר אבל אם (אם) נשבר בחלל הגוף לפנים כשרה כיון שאין (העור) [האויר] שולט בו ע"כ. ויש אוסרי' דיצא לפנים כיצא לחוץ דמי ונותנין טעם בדבר דתנא (שבת ד' ע"ב) כל עקירת חפץ ממקומו הוצאה קרי ליה לענין שבת. והבעל התרומה ז"ל כתב היכא שמצינו עצם נשבר והבריא ונקשר אין חוששין שמא (נפסק) יצא לחוץ שאלו כן לא נתרפא.
כתב הרשב"א ז"ל נשבר העצם ויצא לחוץ [אלא] שלא נחתך. אם עור ובשר חופין את רובו מותר ואם לאו דינו כנחתך. ולפיכך אם עצם הרגל הנמכר עם הראש הוא האבר אסור ובהמה מותרת. ואם עצם הקולית הוא [האבר] הבהמה אסורין. ואם עצם האמצעי למעלה מצומת הגידין הוא אסור והבהמה מותרת לדעת הגאונים ויש אוסרי' אף הבהמה וכן ראוי להורות. רוב זה שאמרו צריך שיהא רוב עביו ורוב הקפו מבשר. היה רוב בשר ועור משלים חפיית רוב השבר כשרה. ועור לבדו אינו מציל אפילו בעוף. מקום יש שאפילו עור לבדו (משלים) [מציל] אפילו בבהמה והוא במקום שסמוך ממש לארכובה הנמכרת עם הראש לפי שאין שם לעולם אלא עור בלבד דבוק לעצם. נשבר העצם ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופין (אותו) [את רובו] (ובכל) [ונפל] מקצת העצם עד שעור ובשר חופה הנשאר טרפה. היה רובו מחופה ונפל ממנו מקצתו לארץ כשרה לא היה אותו (הרוב) [בשר] החופה את רובו במקום אחד אלא מתלקט מעט מכאן ומעט מכאן סביבות הבשר. או שהיה במקום אחד אלא שהוא מרודד או שהיה מתמסמס עד [שהיה רופא] גו[ר]דו וכן אם נקב הבשר או שנקלף או שנסדק או שנטל שליש התחתון כל אלו אין מצילין ואסורין מספק. נקדר הבשר בסכין מעל השבר בעגול כמין טבעת ורוב היקפו מכוסה כשרה והוא שיהיה העצם מדובק לבשר בסביב הקדרה. נשבר ולא ידע אם מחיים או לאחר מיתה אם יש במה לתלות כגון שדרסה בכותל או שרצצתה ברגלה וכיוצא בו תולין ואם לאו אסורה עכ"ל.
